כּוּב

כּוּבm. (כָּבַב, v. כְּבַב) 1) (ball, thorn, a prickly saltplant.Pl. כּוּבִּים, כּוּבִּין. Gen. R. s. 49 למגל כוסחת כ׳ like a sickle mowing thorns; Yalk. Prov. 950 כוב. Ex. R. s. 42 נעשו כזבים (corr. acc.), v. סֵרָיוּת. 2) מדבר כ׳ pr. n. Desert of Kub (cmp. Ez. 30:5) = Biblical שוּר. Ib. s. 24; Yalk. ib. 255; (Tanḥ. Bshall. 18; Mekh. ib., Vayassa 1; Yalk. Jer. 266 בזב).